בסיפור עתיק כמו הזמן, שני מטיילים עייפים מצאו את עצמם בלב סין, מסעם טומן בחובו סכנה וחוסר ודאות. ככל ששקעה השמש והחושך ירדו, המתח ביניהם הלך וגבר. עיניהם ננעלו, גופותיהם כמהו זה לזה נוגעים. השקט היה מחריש אוזניים, אבל תשוקתם הייתה קולנית יותר מכל מילה. הגבר, עם גופו המחוטב ותשוקתו הלוהטת, שבר את הדממה תחילה. ידיו שוטטו על קימוריה הרכים, מתחקות אחר כל קווי המתאר של גופה. נשימותיו הלכו וכבדו, מגעו התעקש יותר. האישה, עם יופייה האקזוטי והמשיכה המסתורית שלה, גמלה על התקדמותו. היא גנחה חרישית, גופה מתקמר תחת מגעו. גופותיהם נעו בהרמוניה מושלמת, קריאות העונג שלהם מהדהדות בנוף השומם. הגבר לא דיבר מילה, אבל קולו הסיני הספיק כדי לשדר את רצונו. האישה, אבודה ברגע, התמסרה לכל גחמה שלו. גופם השתלב, הם יצרו סימפוניה של תשוקה שהדהדה לאורך הלילה. זה לא היה סתם מפגש מיני, זה היה סיפור עתיק כמו הזמן, עדות לפתיון הנצחי של התשוקה והתשוקה.